מפגשי הראשון עם כתבי־היד

    

כחוקרת צעירה מאד חוויתי חוויה מטלטת אשר הטביעה את חותמה על כל חיי. בגיל עשרים ושתיים פתחתי בפעם הראשונה בחיי כתב־יד. היה זה פרוש רש"י לתורה (רש"י - רבי שלמה בן יצחק מהעיר טרוא, [Troyes] בצרפת, 1040-1105), כתב־היד מספר 155 בספריה הלאומית הצרפתית. פרוש זה חובר כתשע מאות שנה לפני שהתנסתי במלאכת פיענוח כתב־היד והבנתו. עותק זה לא נכתב בידי רש"י עצמו (בעצם לא נותרה כל עדות לכתב ידו – כנראה, הוא נהג להכתיב את פרושיו!), אלא בידו של מעתיק בן המאה השלוש־עשרה, כך צוין בקטלוג הספריהחומש רש"י הינו פירוש לתורה אשר זכה לתהילת עולם. בימינו ניתן לקרוא פירוש זה במאות הוצאות שונות, בתוספת פירושים על הטקסט המקורי או בלעדיהם, ובאתרי אינטרנט רבים. בכל הגרסאות, בכל צורות העימוד, הטקסט נחשב לאותו טקסט ממש מפני שהוא הודפס באופן מכני; כך הוא ישאר גם מחר, ללא שינוי, מוקפא באותיות הדפוס המכני או באותיות האלקטרוניות. כאשר סטודנט יקרא שוב אותה פיסקה של החיבור, לאחר זמן מה, אולי תהיה לו תחושה שהוא מבין טוב יותר פרטים אחדים בטקסט או שמא תתעורר בו תהייה כלשהי. אולם, גוף הטקסט, שקפא על מקומו באותיותיו, ברווחים שבין המילים, משותק על ידי הדפוס, נותר בלתי משתנה, מקובע לנצח נצחים בדומה לרעיון אפלטוני.

 

בכתב־היד אותו קראתי היה הטקסט שונה למדי! הוא היה יחיד ומיוחד במינו כי יד אדם כתבה כל תויו. כפי שאין אדם זהה לחלוטין לאדם אחר, טקסט, הכתוב בכתב יד אחר, יהיה שונה מהנוכחי במספר היבטים : כתב ידו של המעתיק, העימוד, השימוש בביטויים דומים אך לא זהים.

 

כתב־היד שהחזקתי בידי היה עותק של ספרו של רש"י, עותק שנכתב בין 500 ל-800 שנים קודם לכן. האיש אשר שקד במשך חודשים על העתקת טקסט זה נפטר לפני זמן רב ובתחילת דרכי המקצועית, לא ידעתי עליו דבר אלא שכבר אז עבורי הוא היה חי. עקבתי אחרי הקוים שצויירו בצפורן שלו, האם נעצר כאן על מנת לנוח מעט, או אולי כאן? כמה שעות ארכה כתיבה דף אחד? איכן שהה בעת עבודתו? באיזו תנוחה ישב? אלה הן שאלות מוחשיות, מעשיות, שאלות מהסוג אשר מוצגות לאנשים חיים ולא למתים. ובאמת, האם כתב־היד הזה היה בחזקת "מת"? האם לא ניתן היה ללמוד ממנו על חייו ועל חיי האנשים אשר החזיקוהו בידיהם כפי שעשיתי אני ביום ההוא?

 

היתה לי תחושה כי סביבי, באין ספור ספריות בעולם, עם רב של סופרים, של ידידים פוטנציאליים, של דמויות היסטוריות חיכו להזדמנות להשיב לשאלותי ולהתעורר שוב לחיים. רציתי לשאול שאלות כה רבות! אולם, לא ידעתי אלו שאלות לשאול, ולא כיצד לשאול אותן, ובאותה תקופה אף חוקר בתחום מדעיי היהדות לא ידע כיצד להנחות אותי. נכנסתי לעולמם של כתבי־היד העבריים מימי־הביניים, עולם כה עצום ורב גווני עד כי אי אפשר לחבוק אותו במלאו; אפשר רק להלך בו במספר שבילים

      
English / Français